<h1>ספר הבתים הלכ' תפילה שער שביעי סט"ז</h1>
<h2>דף כד:</h2>
יצא ממנו רוח מלמטה כשהוא עומד בתפלה שלא לדעתו שותק עד שיכלה הרוח וחוזר לתפלתו בקש להוציא רוח מלמטה ונצטער הרבה ואינו יכול להעמיד עצמו מהלך לאחריו ד' אמות וממתין עד שתכלה הרוח, ואומר רבון העולמים יצרתנו נקבים נקבים גלוי וידוע לפניך חרפתינו וכלמתנו חרפה וכלמה בחיינו ותולעה ורמה במותינו וחוזר ומתפלל במקומו, לר"ם. יש מי שכתב חוזר לראש. ויש מי שפסק חוזר למקום שפסק. והראב"ד כתב אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ואם לאו חוזר למקום שפסק, וזה נראה. יש מי שפסק שאינו אומר רבון העולמים עד שיסיים תפלתו, אבל בתוך תפלתו אינו אומר כלום, כדי שלא יפסיק ודי לו במה שהפסיק מאונס וחוזר למקום שפסק.
